פריצת דיסק - מיתוס מול עובדות 

הגיע הזמן שנבהיר את העניין ונשבור מיתוס אחד או שניים. כשהגב כואב הדבר הראשון שעולה לנו בראש זה "פריצת דיסק". אנו פונים לאורטופד והוא, בדרך כלל, מרגיע אותנו ונותן לנו משככי כאב ומרפי שרירים. אם הכאב אינו חולף, אנחנו נחזור אליו אחרי מספר שבועות, מתחננים למזור. בשלב זה לבטח נקבל הפניה לצילום. במקרים רבים, מעיד הצילום על בלט, בקע או פריצת דיסק וכמובן האבחנה בהתאם. כאן מתחילה מסכת הייסורים. אנחנו מנסים כל כדור, זריקה או טיפול אפשרי בכאב. לאחר שעייפנו מכל זאת והשכנה המליצה, אנו מגיעים לכירופרקט.

מטופלים רבים מגיעים אלי לאיבחון כשהם למעשה "יודעים" מה הבעיה שלהם. "ד"ר, עשיתי CT ומצאו פריצת דיסק". " האורטופד אמר שצריך לנתח את פריצת הדיסק" וכהנה וכהנה. אחרים מחכים בציפיה לפתחון פי "מהו גזר הדין ד"ר - יש או אין פריצת דיסק?".

פריצת דיסק - שבירת המיתוס
אך האם באמת קיים קשר ישיר בין פריצת דיסק לכאבי גב? למעשה, עד היום לא נמצא קשר ישיר בין כאבי גב כרוניים לפריצת דיסק. מחקרים מראים שבקרב אוכלוסיה שמעולם לא סבלה מכאבי גב שכיחות הממצאים המעידים על נזקים לדיסק (בקע, בלט או פריצה) מגיעים עד כדי 60-70%. וברגע זה ממש לכ-40% מהאוכלוסיה יש בלט או פריצה של הדיסק והם אפילו לא יודעים על כך. כלומר, במרבית המקרים מתרחשות פריצות דיסק ללא שום תגובה סימפטומטית מיידית.

יתרה מכך, אצל מטופלים רבים עם ממצא של פריצת דיסק, חולף כאב גב או כאב צוואר תוך מספר לא רב של טיפולים. אני אגלה לכם סוד - אם נצלם שוב את האדם לבטח נמצא כי פריצת דיסק עדיין קיימת. בנוסף, מחקרים רבים מראים כי אין קשר בין גודל פריצת הדיסק לבין עוצמת הסימפטומים מהם סובל המטופל. לעיתים, תפקודו של אדם עם בלט דיסק קטן נפגע הרבה יותר מתפקודו של אדם עם פריצת דיסק המוגדרת כקשה.

מצב הדיסק
בואו ננסה להבין מהו דיסק וכיצד הוא נפרץ. בין כל שתי חוליות (עצמות)של עמוד השדרה נמצא דיסק סחוסי המשמש כרפידה. הדיסק בנוי מרצועות טבעתיות, בדיוק כמו טבעות בצל. במרכזן מצוי חומר דמוי ג'לטין המשמש כבולם זעזועים הידראולי. תפקיד הדיסק הוא למנוע את שחיקת החוליות, לבלום זעזועים ולשפר את הגמישות וטווח תנועת החוליות.

מצב הדיסק מושפע ממצב האדם. הצטברות לחצים גופניים, נפשיים וכימיים פוגמים  במבנה ובתפקוד של הדיסק. כאשר הדיסק מאבד את צורתו ההומוגנית והוא הופך פחוס יותר עם בליטה לאחד הכיוונים אנו מכנים זאת בלט, בקע או פריצה - תלוי באופי השינוי שהדיסק עבר.  כפי שאמרנו, במרבית המקרים פריצת הדיסק אינה סימפטומטית כלל. אולם, לעיתים בעקבות תפקוד לקוי של עמוד השדרה, מתפתחת דלקת סביב הדיסק וזו לוחצת על עצבים סמוכים. במקרים אלו עלולים להופיע תסמינים כגון כאב, נימול, חום או קור, העדר תחושה, ירידה בכח שריר ועוד.  לפעמים התסמין יופיע קרוב לאזור הדלקתי ולפעמים מרוחק מאיזור התקלה. לדוגמא, אם התקלה בצוואר עלול התסמין להיות בכתף בזרוע או בכף היד. אם התקלה בגב התחתון, עוצמת התסמין עלולה להיות רבה יותר בעכוז, בירך או בשוק.

פריצת דיסק - התוצאה ולא הסיבה!
כאשר מתפתחת דלקת במקום, תוקף אותנו כאב חד והדבר היחיד שאנחנו יכולים לחשוב עליו הוא איך גורמים לזה להפסיק.  אנחנו רצים לקבל עזרה ראשונה והיא כוללת משככי כאב, זריקות לעמוד השדרה, חימום, קירור, מתיחות או ניתוח.  למעשה, גם ניתוח מהווה התייחסות לתוצאה, לכאב. המנתח אשר בהמתחתו כלים חודרניים יציע פתרון רדיקאלי במילים יפות. "זה לא ניתוח, זו פרוצדורה, הליך בלבד". "קמים מיד מהניתוח ומתפקדים כרגיל" או ישתמש באלמנט הפחד " אם לא תנתח תישאר משותק". אכן, במקרים נדירים כאשר אובדת השליטה על הסוגרים של שלפוחית השתן או פי הטבעת יש צורך בהתערבות ניתוחית. אבל מדובר במקרים נדירים מאוד. במרבית המקרים מומלץ להתרחק מניתוח. בניתוח פוגעים באחידות המבנית והתפקודית של אותו הדיסק ומאיצים תהליכי שחיקה וניוון שלו ושל דיסקים מעל ומתחת הדיסק המנותח. בקיצור, "מכבים שריפה" בטווח הקצר (שבועות עד חודשים)  על חשבון נזק גדול לאין שיעור בטווח הבינוני והארוך (חודשים או מספר שנים).

נדגיש שוב שבמרבית המקרים, פריצת דיסק אינה הסיבה אלא התוצאה! התנהלות לקויה של האדם ברמה הגופנית, כחוסר, עודף או פעילות גופנית שאינה מותאמת לו יגרמו לפגיעה מכאנית בדיסק. מתחים נפשיים יביאו את האדם לפתח יציבה מגננתית, נוקשות שרירית ופגיעה בגמישות עמוד השדרה. משם הדרך לפגיעה בדיסקים קצרה. לחצים כימיים כעישון, תזונה לקויה וכדומה פוגמים בזרימת הדם והעצבים לדיסק ומאיצים את קצב שחיקתו. מכאן שסך הלחצים המופעלים על גופנו במהלך החיים שלנו מביא לפגיעה מבנית ותפקודית של הדיסקים. כתוצאה מכך, מתפתחות פריצות דיסק. התפקוד הלקוי של עמוד השדרה באזורים שבהם הדיסקים חולים גורם להתפתחות דלקות בשורשי העצבים ואז מופיע כאב.

לפני שנמשיך חישבו על העובדה הבאה: אדם חי עם פריצת דיסק כעשר שנים. הוא מרגיש טוב ואינו חש באף סימפטום.  יום אחד הוא מתכופף לשרוך את נעליו וכאב חד ומשתק מפלח את רגלו.  בהדמית CT רואים (שוב) את הדיסק הפרוץ ולכולם ברור שאכן - הדיסק יוצר את הכאב.  אבל- איך זה מתיישב עם העובדה שאותו דיסק היה שם עשר שנים לפני כן ולא היה כאב?   התשובה היא - דפוסים עיצביים לקויים ובשפה פשוטה, התנהלות לקויה של הגוף גרמה לנזק מצטבר עד לאותה פעולה פשוטה (הקש ששבר את גב הגמל, תרתי משמע).

גופנו בנוי מכחמישים מיליארד תאים. כל תא מבצע כמיליארד פעולות בשניה ויוצר גוף אחד המתפקד בהרמוניה בין כל חלקיו. נשאלת השאלה, מי שולט על הגוף המדהים שלנו ומאפשר ביצועים שכאלו? התשובה היא - מערכת העצבים! זאת המערכת השולטת, המתאמת והמבקרת את מרבית פעולות גופנו ומאפשרת לנו להיות מי שאנחנו. במשך כעשר שנים פיצתה מערכת העצבים על התפקוד הלקוי של הדיסק הפרוץ ומנעה התפתחות דלקת במקום. התנאים השתנו (החיים) ושילוב של עומס פיזי, נפשי וכימי לא איפשרו למערכת לתפקד באותה יעילות עד שנוצר (בין השאר) כאב.

לטפל או לא לטפל  בכאב בשלב זה הנו החלטה אישית של האדם.  מצד אחד כאב אינו דבר נעים,  מצד שני הכאב מחדד את הקשר של האדם עם גופו ומדרבן אותו למצוא פתרון (טיפולים, שינוי בתזונה, פעילות גופנית, שינוי מקום עבודה, בדיקת מערכות יחסים וכדומה).  הדגש הוא על שינוי. רק שינוי יוציא את האדם מאותה צומת דרכים בה הוא מצוי. בתהליך השינוי נשנה את סדרי העדיפויות ונשים אותנו גבוה יותר ברשימה. הגוף בעצם אומר לנו, מספיק להזניח אותי. אני דורש התייחסות!

כמובן שישנם מצבים בהם כדאי ורצוי לטפל בכאב אבל אף פעם לא כדאי להתייחס אליו בלבד.  הכירופרקטיקה עוסקת בהסרת הפרעות עיצביות (סובלקסציות) ממערכת העצבים ("מערכת הבקרה") ומאפשרת לגופנפש לחזור לרמת ניהול איכותית יותר.  ניהול שכזה מאפשר למוח לארגן את הגוף מחדש בצורה יעילה יותר.  כאשר זה קורה, מתרחשים שינויים בפיזיולוגיה (שינוי בטונוס שרירי, בטווח תנועה מפרקי, ביציבה, בנשימה, ברמת האנרגיה, בכאב, ברגישות וכו').  במקביל לשינויים בתודעה (מודעות לגוף, רמת המתח הנפשי, הביטחון בגוף וביכולותיו והכרה טובה יותר של המגבלות).  שינוי שכזה מהווה שינוי בסיסי (בתשתיות) ומאפשר לא רק שינוי סימפטומטי אלא גם המשך התפתחות עתידית מפני שלמעשה פריצות דיסק רבות כמו גם כל סימפטום אחר יכולות להמנע ע"י חיזוק ושיפור היכולת של מערכת העצבים להתמודד עם העומסים היומיומיים שאנו חשופים אליהם.